דיאטה... על חנוכה, על הרגלים ועל סופגניות...וגם על זיכרונות ועל כתיבה...

מודה, איני בן אדם נוסטלגי, אבל סדנת הכתיבה שאני משתתפת בה עכשיו מעוררת בי הרבה זיכרונות מימים עברו. אחד מהם קשור לחג החנוכה בבית הורי.

שם בערב החג היתה אמי מגייסת את כל בני הבית להכנת סופגניות. תנור הנפט היה דולק במטבח מבעוד מועד, לא רק כדי לחמם אותנו אלא כדי שבצק השמרים יעלה ויתפח, והסופגניות יהיו עגולות ותפוחות. כוס זכוכית מיוחדת נועדה למטרה זו, וזה היה תפקידה של אמי לאחר הכנת הבצק- לקרוץ עיגולים שווים ומדויקים. כך השמן חומם בסיר מיוחד, כשאנחנו הילדים עומדים סביבו לחזות בפלא של ריקוד הסופגניות בתוכו. תמיד היתה סופגניה אחת שלא חיכתה והיתה מתהפכת לבדה לצדה האחר, למורת רוחה של אמי. אז ידענו שהיא תהיה ריקה מבפנים וכולנו נפטיר ספק בצחוק ספק בנזיפה, ש"הטבח ישן בתוכה"... לי, הקטנה שבמשפחה, נועד התפקיד של בזיקת אבקת הסוכר על הסופגניות, לאחר שהוצאו, סוננו מהשמן והונחו אחר כבוד בקערה.

לימים, כשנישאתי, המשכתי במסורת הכנת הסופגניות, עד שבהבזק של חג אחד, החלטתי לוותר על המנהג, שיש בו הרבה לכלוך, בלגן, קלוריות מיותרות ופחות ופחות נוסטלגיה.

כי הרי אפשר לזכור את בית הורינו באלף דרכים אחרות מלבד טיגון הסופגניות...

ולמה אני משתפת אתכם בזיכרונותיי?

ראשית, כי מעניין שכנראה איננו יכולים להימלט מהזיכרונות, הם טבועים בנו בדי אן איי. ושנית, כי בוודאי גם לכם יש זיכרונות שקשורים לאוכל, ואולי כדאי להשאיר אותם במחלקת התיעוד יחד עם אלבומי התמונות, המזכרות והאוספים מפעם, או לסדנת כתיבה ...

ושלישית, וכרגיל, זה מוסר ההשכל שלי: הרגלים גם של שנים אפשר בהחלט לשנות!!!

ברור, שאנחנו צריכים לזהות אותם הרגלים, להבין, מה הרווח שאנחנו מרוויחים מהם, מה הטוב בהם, ואיך אחר כך אנחנו באמת מרגישים? כי בינינו, הסופגניות לא בהכרח הכי טעימות בעולם, במיוחד למי שאוכל אוכל בריא, לא שמן ולא מטוגן.

ואז לא לפחד!!! לעשות את השינוי! זכרו, מספיק שינוי במינימום סיכון כדי להרגיש נפלא.

איזה שינוי לעשות? משהו קטן, לא דרסטי משבוע לשבוע כדי להצליח!

ובאשר לסופגניות, מה אני עושה היום? הטיפ שלי אליכם, אני קונה סופגניות במקום הכי נחשב כמספר בני הבית להדלקת נרות בלבד. וזוכרת, שבביס סופגניה יש 80 קלוריות!

חג חנוכה מלא אור ואהבה,

אני תמיד לרשותכם,

באהבה, יונה מאור.