חג החנוכה נמשך שמונה ימים והוא גדוש באירועים מפתים - מהדלקת הנרות ועד לפסטיגל. אז מה עושים? 1.בוחרים – על מה ללכת ועל מה לוותר, מה לאכול וכמה... 2. לעולם לא מגיעים רעבים לאירוע, לאכול משהו קטן ומשביע בבית, למשל, מרק/סלט ירקות ו- 2 כפות גבינה או ביצה קשה. 3. לבחור סופגנייה אחת שהכי רוצים לאכול, במקום ובזמן המתאים: בבית קפה יוקרתי עם חברה, או בהדלקת נרות משפחתית שאימא טיגנה. לוותר על כל סופגניות המכולת/בגנים או בבתי הספר של הילדים וגם במקום העבודה. 4. לשנן: בכל ביס של סופגנ

מודה, איני בן אדם נוסטלגי, אבל סדנת הכתיבה שאני משתתפת בה עכשיו מעוררת בי הרבה זיכרונות מימים עברו. אחד מהם קשור לחג החנוכה בבית הורי. שם בערב החג היתה אמי מגייסת את כל בני הבית להכנת סופגניות. תנור הנפט היה דולק במטבח מבעוד מועד, לא רק כדי לחמם אותנו אלא כדי שבצק השמרים יעלה ויתפח, והסופגניות יהיו עגולות ותפוחות. כוס זכוכית מיוחדת נועדה למטרה זו, וזה היה תפקידה של אמי לאחר הכנת הבצק- לקרוץ עיגולים שווים ומדויקים. כך השמן חומם בסיר מיוחד, כשאנחנו הילדים עומדים סביבו לחזות בפל

כמו המרק שעשוי מכל הירקות שבמקרר, כך יצאה לי הפעם פשטידה מעניינת וטעימה. הכמות גדולה, כך שאפשר לשחק בכמויות. חומרים כרובית בינונית מופרדת לפרחים בטטה קלופה חתוכה לריבועים 2 גזרים פרוסים לפרוסות 1 בצל גדול קצוץ דק 2 כרישה קצוצים דק 2 שיני שום קצוצות 2 כפות שמן זית 2 כפות מיונית הלמנס קל 4- 5 ביצים- תלוי בגודל, טרופות 4 כפות שיבולת שועל גסה 1 שקית אבקת אפיה תבלינים לפי הטעם: חרדל גרגרים, שום כתוש, פפריקה מתוקה, מלח ופלפל- או כל תבלין אחר לפי טעמכם ההכנה במעבד מזון קוצצים דק את

פרס הוא כמו נס, אם מקבלים אותו הוא בגדר נס, כי הסיכוי שנזכה בו הוא קטן ביותר. כך אומרת מנחת סדנת הכתיבה שלי (שגית אמת הנפלאה...). וזו חשיבה מיוחדת ונדירה, ומנוגדת למה שחונכנו והתרגלנו בחיים וגם בהרזיה. מי לא מצפה לקבל פרס הצטיינות בעבודה, בלימודים, תעודת הערכה כלשהי, זכיה בגביע, במקום ראשון, או אפילו טלפון מאריאלה ממפעל הפיס (משום מה היא נעלמה לאחרונה, מישהו יודע איפה היא?!)? עוד כילדים חיכינו לכל הכבוד מההורים או מהמורים שלנו, או לציון טוב, ושמחנו כשאכן זכינו בו. גם כשנפלנו