על דילמות ודיאטה...

מה ניקח איתנו במקרה שנצטרך לעזוב את הבית באופן פתאומי? מהרהרים כולם עכשיו, בגלל השריפות הנוראיות. מרביתנו חושבים על אלבומים, תמונות מהעבר, אולי את המחשב/הדיסק- און-קי, כל מה שקשור לזיכרונות ואינו ניתן לשחזור, ואולי בגד אהוב, נעליים חדשות, תכשיט שעובר בירושה? פרופסור יורם יובל שעבר חוויה טראומטית כזו ממליץ דווקא על "שמיכי", אותו סמרטוט שילדינו אינם נפרדים ממנו, ושיש בו את כל ריחות הבית...כי הריח מלווה אותנו לאורך שנים, וההוכחה לכך הם ריחות הבישולים הביתיים שאנו מנסים לשחזר ולזכור מעברנו.

לריח התבשילים אחזור בהמשך, אבל כרגיל, אני מנסה לקשור את המצב לדיאטה, וחשבתי לתומי על דילמה שקשורה באוכל. על מה לא הייתי מוותרת בשום פנים ואופן, או לחילופין, איזה מזון אחד הייתי לוקחת אתי, אם הייתי צריכה לבחור? תגידו לי, טוב, זה לא חוכמה, זה לא אותו הדבר...

אבל, גם אם זה רק בתיאוריה, ומעשית כשאנחנו מתחילים סוג של דיאטה/הרזיה/שינוי הרגלים, זה צץ ועולה, מתברר שלכל אחד מאיתנו יש אותו מזון, שחשוב לו שילווה אותו גם בתהליך ההרזיה, ויש לו זיכרונות, שקשורים בו. למשל, פרי האנונה, שלקוחה שלי אוכלת כי הוא מזכיר לה את ארץ מוצאה. האחר חמין שמזכיר את בית אמא, והשלישי, לחם כי הוא המהות של החיים בעיניו.

ויש כאלה שבוחרים לא לקחת איתם את אותו מזון אהוב, מתוך מטרה להתנסות במאכלים ובטעמים חדשים, לעשות שינוי משמעותי, להתחדש...

בסופו של דבר, אנחנו בני האדם יצורים סתגלניים, ובלית בררה רובנו מתרגלים לכל מצב באשר הוא. זה אמור גם לגבי שינויים כל כך קיצוניים כמו האירועים האחרונים שהאנשים חווים, וזה אמור גם לשינוי בתזונה ובאורח החיים. דווקא השינוי הזה בעיניי הוא שינוי כייפי, שכדאי ורצוי להתנסות בו, כי הוא שינוי חיובי ונותן מוטיבציה להמשך. מניסיוני, ההרגשה של הוויתור על ההרגלים החדשים, וההצלחה שבאה עם ההרגלים החדשים, עוצמתית ומפצה על כל המאכלים שהשארנו מאחור!

ולסיום, כרגיל הטיפ שלי אליכם, ואם מדברים על זיכרונות וריחות, אי אפשר להתעלם ולא להריח את ריח הסופגניות הנישא באוויר ככל שחג החנוכה הולך ומתקרב. אז למי שזה ריח ילדותו, שיתכבד ויריח, והשאר שיוותרו... או במילים אחרות, ביס של סופגניה= 80 קלוריות...

בהצלחה, ממני , יונה מאור.