על פרסים וניסים בחיים בכלל ובדיאטה בפרט לכבוד חג החנוכה

פרס הוא כמו נס, אם מקבלים אותו הוא בגדר נס, כי הסיכוי שנזכה בו הוא קטן ביותר. כך אומרת מנחת סדנת הכתיבה שלי (שגית אמת הנפלאה...). וזו חשיבה מיוחדת ונדירה, ומנוגדת למה שחונכנו והתרגלנו בחיים וגם בהרזיה.

מי לא מצפה לקבל פרס הצטיינות בעבודה, בלימודים, תעודת הערכה כלשהי, זכיה בגביע, במקום ראשון, או אפילו טלפון מאריאלה ממפעל הפיס (משום מה היא נעלמה לאחרונה, מישהו יודע איפה היא?!)?

עוד כילדים חיכינו לכל הכבוד מההורים או מהמורים שלנו, או לציון טוב, ושמחנו כשאכן זכינו בו. גם כשנפלנו או קיבלנו מכה, הסוכריה שבאה בעקבותיה היתה הפרס על הכאב, וכמה פעמים שמענו את המשפט שילד טוב משאיר צלחת ריקה, ושוב הפרס היה הקינוח שאחרי.

גם בתהליך ההרזיה אנחנו כל הזמן מצפים לפרס בדמות הירידה במשקל. אנחנו מתמכרים לירידה עצמה, לכל הכבוד מפי הקבוצה/המדריכה/הדיאטנית שירדנו. אבל הרבה פעמים אנחנו יודעים שהפרס הזה הוא לא באמת פרס, כי הוא משהו חיצוני, ארעי, בגדר נס. רק אם נעשה שינוי ממשי בחיים, בדיאטה, נעבוד קשה, נתמיד, נצליח באמת. אז לא נחכה לנס הזה בדמות הפרס אלא נהנה מההישגים שלנו בעצמנו. הפרס שלנו תהיה הידיעה וההכרה שלנו שאכן זכינו.

וזכרו שנס פך השמן היה בגדר נס, פולקלור שבגללו/בזכותו אנחנו חוגגים את חג החנוכה.

ובכל ביס סופגניה יש 80 קלוריות, אבל את זה אתם כבר יודעים...

ולסיום כרגיל הטיפ שלי אליכם,

נסו להקשיב לקול הפנימי שלכם ובדקו מהו ההישג האמיתי שלכם, שאינו בגדר נס...

ובאותו הקשר תזכורת: אני מציעה לכם

תוכנית לאימון לתזונה ולהרזיה כולה דרך הסמרטפון. גם לילדים!