מחר אתחיל דיאטה...נגמרו החגים נגמרו התירוצים!!!

למי שלא שם לב, "מחר" הוא היום (לא סתם אני כותבת את הניוזלטר יום אחרי החג...). ועד לחג הבא, ראש השנה יש בדיוק 111 ימים (ספרתי...) כ- 16שבועות וכ- 4 חודשים. קצר מדי, מספיק, או המון זמן? תלוי את מי שואלים.

מי שנוהג לדחות את הכול לרגע האחרון יגיד שיש מספיק זמן. תנו לו קודם להגיע לחופש הגדול, לצאת לחופשה השנתית, לעבור שתיים- שלוש חתונות, ואז כחלק מההכנות לתחילת שנת תשע"ט אפשר להתחיל דיאטה, קצרה, ממוקדת, רצוי כאסחיסטית, ואולי אפשר כבר לדחות את הדיאטה ל"אחרי החגים" הם הרי השנה כל כך מוקדמים...

מי שחושב ההיפך, שהזמן קצר מדי והוא לא יספיק לעשות כלום, גם הוא מוותר מראש. מה שמנחה אותו הוא הפחד מכישלון. אם לא יצליח לרדת כמות מסוימת של ק"ג, זה לא יהיה שווה. בבחינת או הכול או לא כלום... וגם הוא נתפס בתירוצים של ההוא מלמעלה...

וזה שחושב שיש מספיק זמן ושאפשר לעשות משהו, מה אתו? מה אתנו? כל המכריזים והמבטיחים? שכל אחרי חג הוא יום חדש וכל יום ראשון בא אחרי שבת? ואחרי כל אירוע וחתונה מבטיחים "די" זו הפעם האחרונה? בקיצור, מתי זה המחר שמתחילים בו לעשות את השינוי? להתחיל לשמור על תזונה נכונה, לעשות ספורט, לעשות סדר בבלגן?

ובכן, ואתם כבר מכירים אותי, כאן באה התובנה, שאליה הגעתי בעזרתה האדיבה של מורן דרור (תודה...). מה שחשוב באמת כדי להצליח זו לא האמירה-" מחר אתחיל דיאטה" אלא הכוונה!!! כן, כי אם אנחנו לא מתכוונים לעשות, אז כל הדיבורים הם דיבורים בעלמא, וכל ההבטחות לא תופסות מים. לכן גם איננו מגיעים לעשייה האמיתית, ודוחים בלי סוף את הדברים. בסתר לבנו אנחנו יודעים שלא נעשה את מה שאמרנו, שהרגע הראשון שיקרה בדרכנו, נוותר. לכן, האמירה צריכה להיות בקול רם וברור ומתוך כוונה גדולה. מעין חוזה בעל פה, שלא נרצה להפר אותו.

אבל כדי שנוכל לקיים את הכוונות שלנו, כדאי אולי למתן אותן, להכריז הכרזות הגיוניות ושפויות, שבאמת אנחנו מתכוונים לעשות, שאפשר לעמוד בהן, ואפילו בקלות יחסית. ולכן מעתה בואו נאמר, אנחנו חוזרים למסלול של שמירה ופעילות גופנית מהיום, ועד לשבוע הבא ארד עד חצי ק"ג! בשבוע הבא אפשר להתכוון לדבר נוסף. כך כולנו נגיע להישגים עד לחג הבא...

וזה הטיפ שלי אליכם, זכרו, כדי להגיע לשלמות אנחנו צריכים לעבור 3 שלבים:

אמירה- כוונה- עשייה.

וכרגיל, אני תמיד לרשותכם, ומי שיתקשר ישמע גם על המבצע שלי.

באהבה,

יונה מאור.